ויהי מקץ שנתים ימים. פי' לסוף ב' שנים הי' זה המעש' שפרעה חלם ולא פי' מתי התחילו ב' שנים ונראה שהיה לסוף ב' שנים מיציא' שר המשקה מבית הסוהר שהי' גם יוסף ראוי לצאת אלא שנתאח' ב' שנים על שתלה בטחונו בבשר ודם ונמצא שהי' תפוש י"ב שנים שלא היה עבד בבית אדוניו אלא שנה דכתיב ויהי ברכת ה' בבית ובשדה דהיינו קיץ וחורף וט' שנים הי' תפוש קודם לשר המשקה והאופה והיו הם תפושים עמו שנה כדכתיב ויהיו ימים במשמר פי' שנה ואחריהם ב' שנים אלא שקשה הא דאיתא במדרש ולכך חטאו שר המשקים והאופה כדי שידברו בסרחונם וישכחו מלדב' ביוסף ואם לא חטאו עד ט' שני' אחריו א"כ הרב' דברו בט' שנים ואיפשר שחטאו מיד ונמשך הדבר מיום ליום שלא נתפשו עד אחר ט' שנים ויש שסומכין אותו על הפסוק כתיב הכא מקץ וכתיב התם מקץ עשר שנים מה התם עשר אף הכא עשר: מקץ. פירש"י כתרגומו מסוף ופי' כן דלא תימא מתחלה כמו מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך שפי' מתחלת שנה שלישית: שנתים ימים. כיון שאמר שנתים למה אמר ימי' וי"מ לומר שהיו שנות החמה ולא שנות הלבנה כמו ימים תהיה גאולתו שהוא שנות החמה כדכתיב עד מלאת לו שנה תמימה. וי"מ שנתים לאותם ג' ימים שאמר לעיל בעוד שלשת ימים: ופרעה חלם. ו"ו של ופרעה רמז למה שדרשו שגם יוסף חלם חלום פרעה לקיים מה שנאמר כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גילה סודו אל עבדיו הנביאים שוא"ו מוסף על דבר אחר שלפניו: והנה עומד על היאור. פירש"י שאין שאר נהרות נקראין יאור אלא נילוס. וכתב הרמב"ן מצינו שחדקל נקרא יאור דכתיב ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וכן תרגם אונקלוס יאור נהרא אלא יאור ונהר לשון אחד הם והוא לשון אורה וכן הגשם נקרא אור שנ' הן פורש עליו אורו יפיץ ענן אורו וכמו שאמרו אמר ר"י כל אורה האמורה באליהו בירידת גשמים הכתוב מדבר ואולי בעבור שהגשמים בסבת האורות והנהרות יעשו מהם יתיחסו אל האורות:
והנה מן היאור עלות ז' פרות. בעבור שמצרים שותים מי נילוס וממנו בא להם שובע ורעב הראוהו עולות מן היאור ופרות הוא סימן לעבודת האדמ' ושבלים לקציר' ואלו לא הראהו אלא הפרו' הי' אפשר לפרש על האומות שיגבר עליהם לכך הראהו גם שבלים שהוא סימן לקצירה ומ"מ בשבלים לבד לא יספיק כי הי' צריך לשנות החלו'. וכתב הרמב"ן שלא הי' שבע אלא בארץ מצרי' כמו שנאמר שבע גדול בכל ארץ מצרים וכן אשר הי' בארץ מצרים אבל הרעב הי' בכל הארצות וכן פתר יוסף וקמו שבע שני רעב אחרי כן ולא הזכיר בארץ מצרים ועל כן לא יכלו לקבץ בשאר הארצות כי אי אפשר שלא הי' מפורסם ואולי הי' בחלום רמז מזה מה שהזכיר ותרענה באחו אבל הרעות העולות אחריהן אכלו הטובות ותתהלכנה בארץ ולא ידע פרעה אנה הלכו:
ותעמודנה אצל הפרות. בצדן וקרוב להן והוא סימן שלא יהי' הפסק בין שבע שני הרעב והשבע אע"פ שלא סיפר זה ליוסף אולי המראה והסיפור הם שוים והכתוב לא יחוש כמו שהוסיף בסיפור ולא נודע כי באו אל קרבנה וכן עולות בקנה אחד מלאות וטובות סימן שיהי' שבע שנים רצופות: ותאכלנה הפרות. הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע ומזה למד יוסף לומר לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות והי' האוכל לפקדון כי ראה שהשבלים והפרות טובות והן תבואנה אל קרב הרעות ואיננו עצה כי לא ביקש ממנו פרעה עצה אלא בפתרון החלום אמר כן ונשכח כל השבע ולא יודע השבע הוא פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כי ראה שלא היו באכילתן בריאות וטובות רק היו להם למחי' שאלו לא אכלו אותן היו מתות ולא כדברי רש"י שפי' ונשכח כל השבע הוא פתרון הבליעה:
צומחות אחריהן. לא ראה אותן צומחות אלא שיבולת עשויות ראה אלא אמר בזה הלשון להודיע שמיד אחר שראה הטובות עלו הרעות אחריהן מיד והוא סימן לתכיפת הרעב מיד אחרי השבע. בשבלים הרעות לא נאמר עולות בקנה אחד כמו בטובות לפי שהשנים הטובות היו כלם שוים בטובה והרעות לא היו שוים לרעה אלא כל אחד יותר רעה משלפניו:
ותבלענה. ולא אמר כאן ותאכלנה דלא שייך לשון אכילה בשבלים ואין מראין לאדם בחלום אלא מה שיוכל להיות לכך אמר ותבלענה מלשון כבלע את הקודש פי' שגדלו עליהם עד ששיכחו אותם. וי"מ בליעה ממש ולכך אמר בחלום השני והנה חלום פי' שראה דבר משונה וראוי להיות חלום וצריך לפתרון אבל באכול הפרות זו את זו אינו משונה כל כך. ופירש"י והנה חלום שנשלם החלום וצריך לפתרון. והרמ"בן אמר ויקץ פרעה והנה חלום גם לאחר שהקיץ והי' על מטתו הי' מחשב בחלומו שמא יראה עוד פעם שלישית וכאשר עמד בבוקר ולא חלם עוד נפעמה רוחו ועל זה נאמר ויהי בבוקר ותפעם רוחו אבל בנבוכדנצר מיד בלילה ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו ולכך הזכיר וייקץ פרעה והוא מן הענין הנזכר וסיפר השינה כי חלום שיחלום אחריו חלום אחר מענין אחד באותה שינה אינו מתקיים על כן אמר כאשר הקיץ והנה חלום וחשב בו עד בוקר: והנה חלום. אע"פ שחלם פעמים הוא בעצמו הבין שהכל ענין אחד הוא ועל כן אמר והנה חלום וכן חלום חלמתי ופותר אין אותו ולא אמר חלומות וכן וארא בחלומי והפסוק שאמר ואין פותר אותם לפרעה לומר שאין פותר אפילו אחד מהם:
ותפעם רוחו. ולא שכח החלום כנבוכדנצר לפי שלא הי' צריך כי מה ששכח נבוכדנצר החלום לפי שהפתרון הי' לזמן מרובה ולא היו מאמינים לדניאל הפתרון להעלותו בשבילו לגדולה אם לא שיגיד החלום אבל הכא הי' הפתרון שנות השבע מיד והי' נזכר מיד והיו מאמינים ליוסף ודי הי' לפתרון לבד להעלותו בשבילו לגדולה. וי"מ הטעם לפי שאם הי' שוכח גם החלום לא הי' מעלה שר המשקים על לבו להזכיר את יוסף כי מהיכן ידע שהי' יוסף יודע כי לא אמר לו רק הפתרון:
את חטאי. לשון רבים שני חטאים חטאו לפרעה וחטאו שכחת יוסף כי הוצרך להגיד הדבר כאשר היה:
פרעה קצף. אין הדרך לקרות המלך בשמו לכך צריך לומר דפרעה אינו שם העצם אלא שם כינוי לכל מלכי מצרים ואמר קצף לשון נסתר כי אין דרך לדבר למלך לשון נוכח: אותי ואת שר האופים. אע"פ שאמר ויתן אותי חזר ואמר אותי ואת שר האופים דהוה משמע ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים ואת שר האופים במשמר אחר או שלא היו מאסרין שוין ומתוך כך הבין יוסף שעל זה הי' חטא מות ולא על זה אלא שנינו היינו אסורין ביחד ובענין אחד ואפילו הכי פתר לנו כל אחד כחלומו פי' שבא לנו לכל אחד לחלומו כמו שפתר לנו:
אותי השיב על כני. לפי הפשט חוזר על פרעה. וי"מ דעל יוסף קאי שהוא השיבו דכל החלומות הולכין אחר הפותר. אי נמי אותי השיב בפתרונו ואותו תלה בפתרונו וכן הי' לנו:
ויריצוהו מן הבור. אע"ג דכתיב אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה א"כ לא הי' בבור י"ל כששמע שר בית הסוהר ששלח פרעה בשבילו לא ידע אם לדונו אם לא לכך החזירו לבור וזה הי' תחלת סבת מאסרו שמבית האסורים יצא למלוך שמתוך כך נתעלה יותר שאם הי' יושב ושומע החלום דרך מקרה והי' פותר אותו לא הי' מעלתו כל כך אבל אחר ששלח לכל חרטומי מצרים וחכמיה ולא ידעו פתרונו ושלחו אחריו ופתר אותו נתעלה:
בלעדי אלהים יענה. פי' ר' אברהם בשביל שאמר לו לפתור החלום אמר בלעדי הפתרון אלהים יענה את שלום פרעה. אי נמי כפשטי' בלעדי יש פותר ומי הוא האלהים והוא יענה את שלום פרעה ובשביל שתלה הגדולה בבעליו בלשון בלעדי בו בלשון עלה לגדולה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו:
צנומות. פירש"י כמו צונמא פי' קשות כסלע ותרגומו נצן לקיין אין בהם אלא הנץ שנתרוקנו מן הזרע. והקשה הרמב"ן השיבולים בעת שיתרוקנו מן הזרע אין בהם נץ וכן פרעה לא ראה אותן בעת הנץ אלא מלאות וטובות ורקות ושדופות. ופי' צנומות פרודות לחתיכות הרבה מלשון פת צנומא בקערה וכן נצן שהוא התרגום אומר שהוא מלשון חיתוך וחסרון כמו מוליא בנצא פי' בגומא שהגומא נקראת נצא שהיא חסרה העפר והוא הפך מלאות שלא היו מלאות גרגרים אלא היו בהם מקומות בלא גרגרים: בחלום כתיב והנה עומד על היאור ובסיפור אמר לו על שפת היאור לפי שהי' עובד ליאור חלק לו כבוד ולא אמר הנני עומד עליו ומטעם זה אמר גם בטובות עולות מן היאור וברעות אמר עולות אחריהן ולא הזכיר היאור שלא רצה להזכירו לרעה ובסיפור שינה לומר לו בריאות בשר ויפות תואר והוא חלם יפות מראה ובריאות בשר ובפרות הרעות שינה לומר לו דלות ורעות תואר ודקות בשר והוא חלם רעות מראה ודקות בשר ובשבלים חלם בריאות וטובות ואמר לו מלאות וטובות וברעות הוסיף לו צנומות והוא עשה כן לנסותו והוא השיבו חלום פרעה אחד הוא אף שאתה משנה בסיפורו אפילו אם הי' כך כמו שאתה אומר משנה אחד הוא ואין הפתרון משתנה בכך כל שכן שלא ראית כך אלא כך ואמר לו החלום כמו שראהו התחיל פרעה תמה ואמר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת:
יהיו שבע שני רעב. התחיל הפתרון בשבע שני רעב כי השובע מצוי בארץ מצרים שנילוס עולה ומשקה את הארץ ולא הי' ניכר להם בחלום אלא ברעב ולכך התחיל בו וגם כי תועלת החלום הוא שהראה להם להחיות להם לפליטה ולכך אמר ותחילנה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף כי לא נודע דברו רק בשנות הרעב:
ועל השנות החלום אל פרעה פעמים. והוא לא נשנה אלא פעם אחת ופי' הרמב"ן על שנשנה ב' פעמים בלילה אחת כי הי' אפשר שיראה בחלום אחד הפרות והשבולים ועשה ממנו ב' חלומות זה אחר זה בלילה אחת ואין דרך החולמים כן להודיע כי נכון הדבר. ור' אברהם פי' על השנות החלום בפרות ובשבולים הוא סימן שהדבר נכון וקיים ובעבור שהי' פעמים בלילה אחת הוא סימן שממהר אלהים לעשותו. וי"מ על השנות החלום פי' ששנית החלום ואני הגדתיו לך כמו שראית תוכל לידע כי נכון הוא הפתרון שאמרתי לך:
ירא פרעה איש נבון. שידע לנהל הארץ שיתן לכל אחד לחם לפי הטף וחכם שידע לקיים התבואה שלא תרקב לערב עם כל מין ומין דבר המקיימו וישליטנו על כל הארץ וימנה עוד פקידים תחתיו כי האיש הנבון השליט לא יוכל ללכת בכל הארץ וימנה עוד פקידים תחתיו ואמר כל זה כדי שיבחרוהו כי החכם עיניו בראשו:
וחמש את ארץ מצרים. י"מ וקנה החומש ויעשנו אוצר והוא רמז שעל ידי זה יהי' לו לעולם החומש שמזה שאצר נתן להם זרע וקנה הארץ לחומש:
אוכל בערים. שלא יצטרכו להביאו ממקום למקום ולהוציא עליו יציאות וגם אנשי המקום יתישבו דעתם כשידעו שיש להם תבואה במקומם וגם שכל ארץ מעמדת תבואתה:
הנמצא כזה. פי' בעבור שהי' עברי והי' שנוי למצרים ולא היו חפצים בו ולא הי' רוצה למנותו משנה בלא רשותם אמר בעל כרחם צריכים למנותו כי לא נמצא כזה במצרים:
אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. בעבור שהי' הפתרו' טוב ונכון בעיני פרעה והי' נראה כאלו כבר בא אמר כן. אי נמי פי' כל זאת פתרון שר המשקים ופתרון זה החלום: אין נבון וחכם כמוך. הקדים נבון לחכם ולהלן הוא אומר רק עם חכם ונבון לפי שבכאן צריך תבונה להבין ענין החלום דבר מתוך דבר ואח"כ לעיין בו ולפתרו מעין החלום אבל בדברי תורה צריך חכמה תחלה לידע הדבר ואחר כך להתבונן בו:
על פיך ישק כל עמי. פי' ילבישנו כלי נשק. וי"מ לשון נשיקה ממש שכולם יבואו לנשק ידיו:
ויסר פרעה את טבעתו. והוא סימן גדולה כמו שפירש"י. אי נמי נתן לו טבעתו שבו חותמו שלא יתקיים שום דבר אלא על ידו שיחתום בו:
במרכבת המשנה. פירש"י ההולכת אצל שלו ושנייה למרכבתו. והרמב"ן פי' כי משנה הוא שם תואר כמו כהני המשנה משנה התורה הזאת משנה למלך והענין כי למלך מרכבת ידועה למרכבתו כדכתיב וסוס אשר רכב עליו המלך ואחרת ידועה למשנה ואחרת לשלישי: ויקראו לפניו אברך. פי' שכלם יכרעו לפניו על ברכיהם. אי נמי שיברכוהו כעבד לאדוניו:
אני פרעה. פי' שזה השם הי' ידוע לכל מלכי מצרים על כן אמר שלא ישאר לו אלא השם בלבד:
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. כי כן דרך המלכים ליתן שמות לעבדיהם כמו בדניאל: ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע. ולא נתן לו אשה מבנות השרים הגדולים לפי שפוטיפר קנאו להיות עבדו והי' חושש שמא יערער עליו לומר עבדי אתה אבל עתה יתבייש לומר לחתנו עבדי אתה. ופירש"י פוטיפרע הוא פוטיפר ונקרא פוטיפרע לפי שנסתרס ופי' כן לפי שכתוב כהן און שהוא לשון גדולה שהרי שר הטבחים היה. והרמב"ן פי' דלכך נקרא כהן און כי כאשר נסתרס נתבייש ופיר' משררותו והכניס עצמו לבית ע"ז ונעשה כומר לע"ז כי כן מנהג הנכבדים ואיפשר שהי' און שם לאלוהו וכן כהן מדין כומר כמו שדרשו רבותינו ביתרו שהי' מפטם עגלים לע"ז. וי"מ מפני אימת יוסף נעשה כומר לע"ז:
ויצא יוסף. שיצא שמו כמו ויצא לך שם בגוים או כפשטו' שיצא ועבר על כל המקומות והכריזו עליו כדי שיכירוהו:
לקמצים. פי' רש"י קומץ על קומץ יד על יד. וי"מ שהיו מקמצים התבואה לאצור אותם לצורך הרעב. ואונקלוס תרגם לאוצרין כי החפירו' העשוין לארץ לאוצר נקראין קומצין באחת הפחתים תרגום בחד מן קומציא:
ויקבוץ את כל אוכל. פי' רבינו אברהם לא קיבץ כלו שאם כן היו מתים אלא רובו. והרמב"ן כתב שקיבץ הכל ונתן להם ממנו בכל שנה כדי פרנסתם והוא שכתוב ויקבוץ את כל אוכל השנים הטובות ואמר ויצברו בר תחת יד פרעה כי פי' כל דבר הנאכל לאדם בר ולחם ומזון הכל קיבץ אפילו תאנים וצימוקים וכיוצא בהם ויצברו מהם הבר דהיינו התבואה ברחת ובמזרה לזרות ולהבר אל תחת יד פרעה והי' נותן בערים כדי אכלם מן הפירות ויהי' האוכל למשמרת לצורך שני הרעב שיקחו ממנו למחיתם והנשאר כבר קיים באוצרות. ויתכן שנתן להם דמים בשער הזול מגנזי המלד ולכן הי' הבר לפרעה ומכרו להם ביוקר בשני הרעב:
וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב. מכאן שאסור לו לאדם לשמש בשני רעבון ולוי ששימש מטתו בשנת רעבון שהרי יוכבד נולדה בין החומות לפי שלא הי' יודע מתי יעבור שנת הרעב וגם ידע שבבית אביו לא הי' רעב ואין צריך למנוע בשביל צער האומות אבל יוסף הי' יודע מתי יעבור זמן הרעב וגם לא הי' יודע אם הי' לחם בבית אביו ולכך הי' אסור לו לשמש מטתו:
ויהי רעב בכל הארצות. פי' אשר סביבות מצרים כי לא הי' כן בכל הארצות שבעולם שאם כן ימותו ברעב:
וישבר למצרים. פי' למצרים מכר תחילה קודם שמכר לאחרים:
כי חזק הרעב. ולא מכר להם עד שנתחזק הרעב ולא מיד כאשר צעקו אל פרעה אלא כאשר נתברר לו שחזק עליהם הרעב:
